יום רביעי, 18 בנובמבר 2026
מבזק
איך קוראים סקר דעת קהל: טעות דגימה, מדגם מייצג ומה שהכותרות מפספסותהמהפכה הדיגיטלית בעסקים קטנים: שיווק דיגיטלי, חדשנות ו-AI כמנועי צמיחהאיך בוחרים עורך דין נכון: התמחות, הסכם שכר טרחה ושאלות שחשוב לשאול בפגישה הראשונהכשהלקוחות שואלים צ׳טבוט: איך עסקים נערכים לחיפוש בעידן הבינה המלאכותיתתווי קנייה, שוברי מתנה וזיכויים: מה התוקף שלהם ומה מגיע לכםטיול במדבר הנגב: איך מתכננים יום בשטח בבטחה, מהמכתש ועד הערבהייפוי כוח מתמשך: איך מתכננים מראש מי יחליט בשבילכם אם לא תוכלו לעשות זאת בעצמכםטיול לבד: מדריך לנשים שיוצאות להרפתקה עצמאית בארץ ובעולםקונים ביריד, בשוק או בדוכן זמני: אילו זכויות צרכן הולכות איתכםמשכירים דירה לראשונה: המדריך לבעלי דירות שרוצים שקט ושוכר טובאיך קוראים סקר דעת קהל: טעות דגימה, מדגם מייצג ומה שהכותרות מפספסותהמהפכה הדיגיטלית בעסקים קטנים: שיווק דיגיטלי, חדשנות ו-AI כמנועי צמיחהאיך בוחרים עורך דין נכון: התמחות, הסכם שכר טרחה ושאלות שחשוב לשאול בפגישה הראשונהכשהלקוחות שואלים צ׳טבוט: איך עסקים נערכים לחיפוש בעידן הבינה המלאכותיתתווי קנייה, שוברי מתנה וזיכויים: מה התוקף שלהם ומה מגיע לכםטיול במדבר הנגב: איך מתכננים יום בשטח בבטחה, מהמכתש ועד הערבהייפוי כוח מתמשך: איך מתכננים מראש מי יחליט בשבילכם אם לא תוכלו לעשות זאת בעצמכםטיול לבד: מדריך לנשים שיוצאות להרפתקה עצמאית בארץ ובעולםקונים ביריד, בשוק או בדוכן זמני: אילו זכויות צרכן הולכות איתכםמשכירים דירה לראשונה: המדריך לבעלי דירות שרוצים שקט ושוכר טוב

חוק חופש המידע: כך כל אזרח יכול לקבל מידע מרשות ציבורית

פרוטוקולים, התקשרויות ונתוני תקציב: מי רשאי לבקש מידע מרשות ציבורית, איך מנסחים בקשה ממוקדת, כמה זמן מחכים ומה עושים כשמסרבים.

מאת עידו מלכיאלי · 21.8.2026 · 4 דקות קריאה
חוק חופש המידע: כך כל אזרח יכול לקבל מידע מרשות ציבורית

כמה עולה לעירייה אירוע יום העצמאות? כמה דוחות חניה נרשמו ברחוב שלכם בשנה שעברה? מה נאמר בפרוטוקול של הוועדה שדנה בסגירת קו האוטובוס? מידע כזה נמצא בידי הרשויות, ורבים אינם יודעים שיש להם זכות חוקית לקבל אותו. חוק חופש המידע, שנחקק בסוף שנות התשעים, קובע עיקרון פשוט: המידע שבידי רשות ציבורית שייך לציבור, והרשות היא שצריכה להצדיק את הסירוב למסור אותו, ולא האזרח את הבקשה.

מי רשאי לבקש וממי

לפי החוק, כל אזרח ישראלי או תושב רשאי לקבל מידע מרשות ציבורית, ואין הוא נדרש לנמק את בקשתו או להסביר מדוע המידע מעניין אותו. גם תאגידים ועמותות רשאים להגיש בקשות, וארגוני חברה אזרחית ועיתונאים עושים בחוק שימוש קבוע.

״רשות ציבורית״ היא מושג רחב: משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלהם, הכנסת, הרשויות המקומיות והתאגידים העירוניים, תאגידים שהוקמו בחוק, חברות ממשלתיות וגופים נוספים שממלאים תפקיד ציבורי. בכל רשות מכהן ממונה על חופש המידע, שאליו מפנים את הבקשות ושאחראי לטיפול בהן.

המידע עצמו יכול להיות כמעט כל דבר שמצוי בידי הרשות: מסמכים, חוזים, פרוטוקולים, נתונים סטטיסטיים, הקלטות, תכתובות ונהלים. החוק אינו מחייב את הרשות ליצור מידע חדש או לערוך מחקר עבור המבקש, אלא למסור את מה שכבר קיים אצלה, בצורה שבה הוא נמצא.

איך מגישים בקשה

את הבקשה מגישים בכתב לממונה ברשות הרלוונטית, ברוב המקרים באמצעות טופס מקוון. ההגשה כרוכה לעתים באגרה צנועה, ובמקרים שבהם איתור המידע והפקתו דורשים עבודה מרובה עשויה הרשות לגבות גם אגרת טיפול. מידע שאדם מבקש על אודות עצמו נהנה בדרך כלל מהקלות.

ניסוח הבקשה הוא חצי מההצלחה. בקשה ממוקדת מקבלת מענה מהיר יותר, וקשה יותר לדחות אותה. כמה עצות מעשיות:

  • לבקש מסמכים או נתונים מוגדרים, ולא ״כל המידע בנושא״.
  • לתחום את הבקשה בזמן, למשל שלוש השנים האחרונות.
  • לבקש את הנתונים בקובץ דיגיטלי שניתן לעבד, ולא בסריקה של דף מודפס.
  • לבדוק קודם אם המידע כבר פורסם באתר הרשות או במאגרי המידע הממשלתיים.
  • לשמור העתק של הבקשה ושל אישור ההגשה, כולל התאריך.

כמה זמן מחכים

החוק קובע לוח זמנים ברור. הרשות צריכה להשיב בתוך 30 ימים. הממונה רשאי להאריך את התקופה ב־30 ימים נוספים, ובמקרים חריגים ראש הרשות יכול להאריך אותה פעם נוספת, בהחלטה מנומקת שנמסרת למבקש. משהוחלט למסור את המידע, יש להעמיד אותו לרשות המבקש בתוך זמן קצר.

במציאות, לא כל הרשויות עומדות במועדים. תזכורת מנומסת בכתב לממונה, שמציינת את תאריך ההגשה ואת המועד שקבוע בחוק, פותרת חלק ניכר מהעיכובים. כשמדובר במשרד ממשלתי, אפשר לפנות גם ליחידה הממשלתית לחופש המידע שבמשרד המשפטים, שמפקחת על יישום החוק במשרדים.

מתי מותר לרשות לסרב

הזכות למידע איננה מוחלטת. החוק מונה מקרים שבהם אסור לרשות למסור מידע: כשיש בגילויו חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בשלומו של אדם, כשמדובר בפגיעה בפרטיות, או כשחוק אחר אוסר על הגילוי. לצדם יש מקרים שבהם הרשות רשאית, אך אינה חייבת, לסרב: דיונים פנימיים וטיוטות, מדיניות שעדיין בשלבי גיבוש, סודות מסחריים של צד שלישי ומידע שגילויו עלול לשבש את תפקוד הרשות.

הרשות רשאית לדחות גם בקשה שהטיפול בה דורש הקצאת משאבים בלתי סבירה, ולכן שוב כדאי למקד. אבל גם כשקיימת עילת סירוב, על הרשות לשקול את העניין הציבורי שבגילוי, ולבדוק אם אפשר למסור את המידע באופן חלקי, למשל בהשמטת שמות ופרטים מזהים. סירוב חייב להיות מנומק ובכתב, ולציין את זכותו של המבקש לתקוף אותו.

כשהמידע המבוקש נוגע לצד שלישי, למשל חברה שזכתה במכרז, הרשות נדרשת לפנות אליו ולאפשר לו להתנגד למסירה. ההתנגדות אינה מכריעה, אך היא מאריכה את ההליך, וכדאי להביא זאת בחשבון.

מה עושים כשהבקשה נדחית

הצעד הראשון הוא לקרוא היטב את הנימוקים ולשקול בקשה מתוקנת ומצומצמת יותר. לעתים שיחה עניינית עם הממונה מבהירה מה כן אפשר לקבל. אם הסירוב נראה בלתי מוצדק, ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בתוך פרק זמן קצוב מיום קבלת ההחלטה.

הליך משפטי כרוך באגרה ולעתים בהוצאות, ולכן כדאי להתייעץ לפני כן עם עורך דין או עם אחד מארגוני החברה האזרחית שמסייעים למבקשי מידע. לא פעם, עצם הגשת העתירה מביאה את הרשות לשקול מחדש ולמסור את המידע עוד לפני הדיון.

למה זה חשוב גם למי שלא יגיש בקשה לעולם

חוק חופש המידע משנה את ההתנהלות של הרשויות גם בלי שתוגש אף בקשה. הידיעה שפרוטוקול, התקשרות או נתון תקציבי עשויים להיחשף מעודדת קבלת החלטות זהירה ומנומקת יותר. החוק גם מחייב רשויות לפרסם ביוזמתן דוח שנתי, הנחיות מינהליות ומידע על מבנה הרשות ועל תחומי אחריותה, ורשויות רבות מפרסמות כיום באופן שוטף התקשרויות, תמיכות ופרוטוקולים.

השימושים מגוונים: בקשה לקבל את הסכם ההתקשרות של העירייה עם קבלן הניקיון, את ממצאי הבדיקות של מתקני המשחקים בגנים הציבוריים, את פירוט הנסיעות לחו״ל של בעלי תפקידים או את הקריטריונים לחלוקת תמיכות לעמותות. במקרים רבים המידע שמתקבל מעורר שאלות המשך, ובקשה אחת מובילה לשנייה.

עבור תושבים, ועדי שכונות וועדי הורים, זהו כלי עבודה של ממש. נתונים על תקציב בית הספר, על תדירות פינוי האשפה או על תוצאות בדיקות איכות המים הופכים ויכוח של תחושות לדיון מבוסס עובדות.

לסיכום

חופש המידע איננו כלי של עיתונאים ועורכי דין בלבד. כל תושב יכול להגיש בקשה ממוקדת, לעקוב אחרי המועדים ולעמוד על זכותו לקבל תשובה מנומקת. ככל שיותר אזרחים משתמשים בזכות הזאת, כך הרשויות מתרגלות לפעול בשקיפות, והציבור כולו מרוויח.

עוד בחדשות