התנועה הקיבוצית

"אין טעות מזיקה ומסוכנת מההנחה, שעם הקמת המדינה עברה שעתה של החלוציות. ההיפך הוא הנכון. רק בתוך המדינה יש שכר וסיכוי למפעל החלוצי, יש דברים שייעשו בכוח המדינה ובכוחה בלבד, אבל (משימות רבות) לא יעשו בלי התאזרות חלוצית ובלי צורות חיים חלוציות"  (דוד בן גוריון)

לתנועה הקיבוצית מובטח מקום של כבוד בתולדות התנועה הציונית, מדינת ישראל והעם היהודי, כתנועה אידיאליסטית שהנחילה לנו את ערכי אהבת הארץ, הסולידריות, השוויון והשיתופיות. גם בחלוף הזמן, ועל רקע השינויים האדירים שחלו, ועדיין חלים בחברה הישראלית, עלינו לשמור, להנציח ולטפח את ערכיה ולגונן עליה מפני אלה המנסים לפגוע בה ולהצר את צעדיה.

מזה שנים רבות ששלטון הליכוד מנסה להדביק לקיבוצים, במידה לא מועטה של הצלחה, את תדמית ״המיליונרים״, ולא בהקשר החיובי. גם ראש הממשלה, נתניהו, אינו טומן ידו בצלחת, וכחלק ממסע השיסוי והפלגנות היומיומי שלו, בין פלגי העם, הוא דואג גם לטיפוח דמותם של הקיבוצניקים כ"בעלי הון" ו"טייקונים", שהתעשרו בזכות משאבים שהעמידה לרשותם המדינה, ועל חשבון שכבות אחרות בעם.

 

האמת היא כמובן שקיבוצי ישראל, תופעה ייחודית שיש להתהדר בה, פרושים מדן ועד אילת, לאורכה ולרוחבה של המדינה, והם בעצם תמונת גבולותיה של מדינת ישראל, נופה של המדינה. כמו אנשים, מוסדות, ארגונים ויישובים אחרים במדינה, גם בין הקיבוצים יש חזקים יותר ופחות, עשירים יותר ועשירים פחות, בעלי תחומי עיסוק רבים ומגוונים. דבר אחד ברור: מסע הדה-לגיטימציה שהם עוברים לאורך תקופה ארוכה, וביתר שאת בשנים האחרונות, נופל במקרים רבים על אוזניים קשובות ומחלחל למקומות רבים, ביניהם גם מקבלי החלטות. זו גם הסיבה שהחלטות, שהן לכאורה ענייניות, מתקבלות במוסדות שלטון ופוגעות באינטרסים שהם חיוניים לא רק לקיבוצים, אלא למדינה כולה.

קיימת טענה, אשר קנתה לה אחיזה במקומות רבים, לפיה אדמות הקיבוץ נועדו אך ורק לצורך גידול עופות, עיבוד הגד״ש או טיפוח המטעים, ומרגע שהקיבוץ חדל מביצוע משימות אלו, עליו להחזיר את הקרקע למדינה, שכן הוא מועל בתפקידו ומנסה להתעשר על חשבוננו. אין תפיסה צינית ומקוממת מזו, וכל כולה נובעת מבורות, רשעות וצרות עין. מדינת ישראל, כמו העולם כולו, משתנה מבחינה כלכלית, דמוגרפית ותעסוקתית. דברים שהיו בעבר נכסי צאן ברזל במדינה, נעלמו כלא היו. תעשיית הטקסטיל הישראלית נכחדה ברובה, גידולים עתירי השקיה שאינם עמידים במים מושבים למיניהם, נעקרו וחוקי הכלכלה כופים עלינו שינויים דרמטיים בכל ענפי המשק. ממשלת ישראל מצרה את צעדי החקלאים ביבוא פראי מצד אחד, מקזזת ומבטלת מכסות מצד שני ומשיתה על הציבור בכלל והמגזר החקלאי בפרט עלויות ואגרות מטופשות שהציבור מתקשה לעמוד בהן. ואז, כאשר מנסה אותו קיבוץ, אותו חקלאי למצוא אלטרנטיבה אחרת שתקיים אותו בכבוד ותשמור על איכות חייו וחיי ילדיו, עומדת המדינה כעריץ ודורשת להחזיר את הקרקע לרמ״י בשל חריגה שאינה מותרת משימושי הקרקע המאושרים. אין בטענות אלו כל היגיון. יתרה מכך, טענות אלו, לו הושמעו בימי טרום הקמת המדינה, היו גורמות לאי הקמתה.

גם הניסיון להצר את רגליהם של הבנים הממשיכים משולל כל היגיון בעיני. כפי שכל אדם מהישוב יכול לחלק את נכסיו לילדיו כפי ראות עיניו, כך ראוי שיעשה עם קיבוצניק שרוצה שילדיו יחזרו לגור לצדו. החלופה לכך היא, אגב, הידלדלות נוספת של התיישבות איכותית בפריפריה ולאורך גבולות הארץ והיחלשותה של המדינה. אין בכך כל היגיון, ואין סיבה שלא לאפשר למקומות אלה לפרוח, להשאיר את הדור השני והשלישי ולתרום לכלכלתה ולביטחונה של מדינת ישראל.

זו עמדתי הבסיסית, וכל כולה נובעת מהערכת המגזר החקלאי בישראל, התנועה הקיבוצית ומתוך תפיסה ממלכתית. בהתאם,  מדיניותי תהיה כדלקמן:

  1. הקיבוצים והמושבים יקבלו זכויות חכירה לטווח ארוך באדמות החקלאיות כך שיוכלו לתכנן לטווח ארוך.
  2. בחקיקה ראשית ולא דרך החלטות מינהל נשנה את הכללים לגבי הקו הכחול וה"משבצת" כך שהזכויות בהן יהיו כזכויות של כל חוכר עירוני.
  3. שימושים חורגים יהיו עניין של ועדת התכנון המקומית ולא של המינהל.
  4. תפישת החקלאות בישראל תעבור מהפך של 180 מעלות. מיעד ל"רפורמות יוקר מחיה" לענף שהמדינה תעסוק בהסרת חסמים (כח אדם, ביורוקרטיה ומים) כך שהחקלאות תצמח !
  5. נחזק את ערכי ההתיישבות החקלאית בחברה הישראלית ונפסיק את מסע הדה לגיטימציה של פוליטיקאים נגדה.

 

 

 

 

avi
X
מלאו את הפרטים, התפקדו ונשפיע ביחד!
מעוניין/ת להתנדב